"הילדותי"
סוף סוף הוא מצא עבודה- בייביסיטר, אולם עבודה לא מפרגנת ולא בהכרח מועילה לכיס, אבל כל עבודה מכבדת את בעליה, לא?
איתמר, ילד בן 3, היה הקליינט של הבייביסיטר הטרי.
לא היה לו כלל כוח לטפל באיתמר- הוא דיבר בפאלפון מרבית מהזמן, התעלם מהדרישות של איתמר, רב איתו במשחקים והראה לו בלופים בוב הבנאי- ואילו איתמר נהנה עד השמיים מהיחס שקיבל.
עד שהגיע בקשתו של איתמר- לרדת לפארק!
לבייביסיטר החדש לא הייתה שום בעיה, אלא איתמר דרש ודרש לנסוע גם באופניים שלו- הוא לא ידע אם זה החלטה נבונה או שמה לא- הוא חשש שבמידה וירדו עם האופניים, הזמן שהם יהיו בפארק יגדל ויגדל- ולבייביסטר היה בית לחזור אליו.
ולכן הוא שיקר - הוא אמר לאיתמר שהאופניים מחכים לשניהם כבר בפארק; שהוא השאיר אותם שם כבר לפני כן. ואיתמר אכן האמין לו- אחרי הכל, למה שהבייביסיטר כבר ישקר לו?!
איתמר והנער הלכו במהירות ובחיוך על פניהם של שניהם לכיוון הפארק, הדרך נראתה קצרה ומספקת.. ואילו כשהגיעו לפארק- והנער חשב שהילד כבר שכח מהאופניים לגמרי.. המער הביא שהוא טעה.
איתמר החל לפרוץ לבכי... "אתה שיקרת. שקרן!", הנער ניסה להסביר לו למה הוא עשה זאת, אבל בלי הצלחה.. "אני רוצה הביתה, לאמא..". הנער שמח ושאל שוב ושוב האם איתמר בטוח בהחלטתו, וכאשר שמע תשובה הלך.
אולם הנער קיבל את מה שהוא רצה- לחזור הביתה מוקדם יותר. אך הוא ידע ברגע הזה בדיוק שהאדם הילדותי מבין השניים לא היה איתמר, אלא הוא עצמו.
No comments:
Post a Comment