לוקחים את עת החפירה מהאדמה וממלאים כמות קטנה של חול, מכסים. איך נודע לי שסבא נפטר? אמא הגיעה הגיעה הביתה בוכה, אמרה לי "ילד, תשמע, קרה משהו רע.. סבא נפטר". לא חשתי שום דבר- שום הפתעה, שום רע, שום הקלה ושום שבירה. חשבתי שזה סתם חלום, אז זרמתי עם החלום. חיבקתי חזק את אמא ועניתי "אני מצטער אמא.. איך איתך?". הלכתי לחדר עכלתי מעט. לא מעכלים באמת, אבל אכן בוכים. יוצאים החוצה לכיוון המפגש האחרון. סבא לא הספיק להיפרד, או שאנחנו לא הספקנו להיפרד ממנו. אבל לפחות עכשיו הוא נמצא עם כל האנשים שאהב והלכו.. והוא משגיח עלינו מלמעלה? תוקעים את העת חפירה באדמה, הולכים אחורה, מסתכלים על העיניים של אמא. הם דומעות. מסתכלים על המבט של אבא. הוא עצוב. סבא שלי הלך.. זה לא יחזור להיות כמו פעם. הכל שונה, אבל הזיכרון לא. לוקח זמן עד שמתרגלים אבל בסופו של דבר מצליחים לנקות את כתמי הבוץ מהנעליים, ולתלות את עת החפירה בתוך הארון. למרות שהזיכרון של הגופה העטופה בתלית עדיין מהדהד בתוך הראש. בסופו של דבר זה ייכנס לארון, זה יעלם. בסופו של דבר הכל נעלם.
No comments:
Post a Comment